.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -

מריבות בין אחים


לנורית שלום,
אנו הורים לשלושה ילדים חמודים מגיל הגן עד לגיל בי"ס יסודי. אנו מאוד אוהבים את כל ילדינו ומשתדלים להעניק להם יחס שווה, אך בתחושה שלנו לא משנה מה נעשה, תמיד הם ימצאו על מה לריב:
לפעמים- "אמא הוא לקח לי...", לפעמים - ויכוחים על דברים קטנים כמו "אני אמרתי ראשון...", ולפעמים הם אפילו מגיעים לאלימות מאוד לא נעימה. בכל פעם הם דורשים מאיתנו שנתערב ונחליט מי צודק ואת מי צריך להעניש על מעשהו. בהתחלה ניסינו לשפוט בניהם ולהבין לעומק מי התחיל, ולמה? אך שמנו לב שככל שניסינו לעזור המצב רק הסתבך והמריבות רק התגברו והחריפו ביניהם. חשבנו לנסות ולהתעלם מהמריבה אך לעיתים זה מגיע למצב בלתי נסבל של בלגן בבית או לאלימות קשה, עד שאיננו מסוגלים לשבת בשקט ולא לעשות כלום! אנו באמת לא יודעים מה נכון לעשות ונשמח לקבל עצה מעשית.
 





הורים יקרים שלום!

מריבות בין אחים הוא נושא שמעסיק כמעט כל בית בישראל. הילדים מתחילים לגדול, והחלום לבית מלא שקט ושלווה יכול להתנפץ במריבות על כל דבר אפשרי. לא רק הצעקות, הבלגן והחשש לילד החלש יותר, מפריעים לנו, אלא השאלה המתעוררת בליבנו: "איזה מין הורים אנחנו אם זה המצב בבית שלנו?", "איך זה שבבית שלי הילדים לא אוהבים אחד את השני"?.

באופן כללי חשוב לדעת שהריב בין האחים הוא דבר טבעי. הוא מצמיח ובונה את היחסים הבין אישיים שלהם ומכין אותם טוב יותר להתמודדות עם החיים. חשוב גם לזכור כי היחסים ביניהם לא תלויים רק בנו (אנו לא מסוגלים לשלוט בהם, ברגשותיהם).

עם זאת אני מאמינה שאנחנו כהורים יכולים להשפיע על היחסים בניהם באמצעות התגובה שלנו למריבות. על תגובותינו יש לנו שליטה והן תלויות רק בנו.

אולם, לפני שבודקים את התגובה, את ההתנהלות שלכם מול הילדים שרבים - חשוב לבדוק את העמדה שלכם ביחס למריבות. האם אתם חושבים שמריבה היא הפרעה בחיי משפחה ושאתם אחראים על התנהגות הילדים והיחסים בניהם כל הזמן? כי אם כן, אז כאשר ההפרעה מתרחשת אתם מרגישים צורך לתקן אותה ולהתערב, וזה דורש הרבה מאוד אנרגיה שבסופו של דבר לא מפסיקה את המריבות ולפעמים רק מזינה אותן, כפי שהניסיון שלכם הוכיח.

לעומת זאת, אם אתם חושבים שמריבות הן חלק מהחיים האנושיים, ושהתנהלות הילדים והיחסים בניהם לא כל הזמן באחריותכם? במקרה כזה, תצטערו שהילדים רבים אבל המריבה פחות תפעיל אתכם.

חשוב שתבינו את המחיר שאתם והילדים יכולים לשלם על ההתערבות במריבות: ההורים שרוצים לעשות צדק, מנסים לשפוט בין הילדים ומעוררים ביניהם תחרות מי יזכה להכרה מצד ההורה. במקרים רבים אנחנו לא רואים את התמונה המלאה של מה שהתרחש ולעיתים שופטים לא נכון, ואז אנו לא הוגנים כלפי אחד הילדים, ההתערבות מעודדת הלשנה, תחרות מול אמא (את מי אמא אוהבת יותר), לעיתים אחד הילדים מתקבע בתפקיד הקורבן ולהפך, או שנוצרות קבוצה קבועה עם אחד ההורים.

בדרך זו הילדים לא לומדים לפתור בעיות לבד, לא לומדים לוותר, לנהל את העניינים שלהם. הם משיגים תשומת לב דרך התנהגות שלילית, וכך התערבות ההורים מזינה את המריבות והיחסים בין האחים.


אז מה עושים כאשר מטרת הילדים במריבה היא למשוך את תשומת לב ההורים או למצוא את מקומם במשפחה?
  1. תגדירו את הגבולות שלכם.- תגדירו לעצמכם מה אתם לא מסכימים שיקרה בשום אופן בבית שלכם, מה הם הקווים האדומים שלכם? (לדוגמא: לא מוכנים לאלימות קשה).
     
  2. חשוב שתשתפו את הילדים בחשיבה שלכם. הסבירו להם שאתם אוהבים אותם, שהקשר בניהם חשוב לכם והייתם רוצים שהוא יהיה קשר טוב, אוהב ותומך, ש"משפחה זה לכל החיים", "חבר אפשר להחליף - אח יהיה איתי תמיד". המסר הוא לא אני לא מתערב, זאת הבעיה שלכם, אני מתעלם. המסר הוא : אני סומך עליכם, זה עניין שלכם, אתם תמצאו את הדרך שלכם לפתור את הבעיה.
     
  3. הגיבו עניינית למריבה ואל תשפטו מי הצודק- "אני מבקש מכם לצאת לריב במקום אחר", או "אני עוזב את החדר, כשתירגעו נוכל להמשיך לדבר" (כדי שהילדים לא יזכו ליחס באמצעות בפעולה שלילית שמושכת את תשומת- הלב).
    אם המריבה היא על חפץ מסוים אתם יכולים לקחת את החפץ ולומר להם שהם יקבלו אותו בחזרה כאשר הם יגיעו להחלטה משותפת המוסכמת על כולם, כיצד הם מתחלקים בדבר (בדרך זו אין העדפה של ההורה לילד מסוים אלא הכוונה של הילדים להתמודדות ולמציאת פתרון בניהם).
  1.  כאשר קיימת אלימות- כאשר מבחינתכם הילדים חוצים קו אדום, צריך להפסיק את המריבה ולא לאפשר לה להמשיך. ואז, האמירה שלנו צריכה להיות כללית: "אצלנו בבית לא מרביצים!", ולא- "אתה הגדול איך אתה לא מתבייש להרביץ לאחיך הקטן". ניתן לחבק ולהרגיע את הרוחות הסוערות ללא נקיטת עמדה מי צודק במריבה אלא לומר: "אני רואה שמאוד נעלבת", או "בוא תראה לי איפה כואב לך".
 
אנו בהחלט יכולים לסמוך על ילדינו שידעו ליצור לעצמם הסכמים משותפים על תורנות קבועה, כמו מי ישב ליד החלון ברכב וכדומה. בד"כ כשנותנים להם את המשימה ומשדרים שיש לנו אמון בהם, הם מוצאים פתרונות יצירתיים.
 
בנוסף, חשוב לזכור שאנו כהורים מהווים מודל לחיקוי ולמידה לילדינו. כאשר אנו כמבוגרים מנהלים נכון את הקונפליקטים שלנו עם בן הזוג, עם השכנים או עם המוכרת בחנות אנו בהחלט מסייעים לילדים ללמוד איך פותרים בעיות בחיים.
 




בהצלחה !
 

נורית אלבז
יועצת חינוכית.


 

כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com