.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -

מי בראש?


שלום, שמי יעל ואני אם ל-3 ילדים – בן שנתיים וחצי, בת שבע ובן אחת עשרה. כשרק הפכתי לאם הייתי כל כך מלאת אהבה ורצון לשמח ולתת ולפנק את הילדים שלי, שכמעט לא דרשתי מהם מאום. נתתי להם כל מה שביקשו – ממתקים כל פעם שהולכים לקניות, כמויות עצומות של בגדים ומשחקים חדשים ועוד. עדיין אני משתדלת לפנק אותם בסדר, במאכלים טעימים בחיבוקים ובנשיקות. ובכל זאת, אני מרגישה שהם לא מכבדים אותי מספיק, לא עושים מה שאני מבקשת מהם ולא מדברים אתי בכבוד. אני כבר לא יודעת – מי מנהל את המשפחה הזאת – הם או אנחנו, ההורים.




יעל יקרה,

ראשית, המסירות והאכפתיות שלך לילדים נוגעות ללב, ובוודאי שהחום והטיפול שאת מעניקה להם מסייע להם לגדול ובעזרת השם יחמם אותם כל החיים. עם זאת, השאלה שאת מעלה משמעותית מאד בדורנו - מי עומד בראש המשפחה, המבוגרים או הילדים? אנחנו רגילים לשמוע את הסיסמא "הילד במרכז", והייתי מציעה להחליף אותה בסיסמה אחרת "החינוך במרכז".

חשוב שתדעי שהבעיה אינה פרטית לך אלא שייכת לאובדן הסמכות ההורית בדורנו, שיש לה סיבות רבות ביניהן רוח חברתית של דמוקרטיות במשפחה, המציבה את ההורים והילדים כשווים. הילדים שלנו חשופים לגורמים שמשפיעים עליהם ו'מחנכים' אותם להתנהגויות ותפיסת עולם שאינן בשליטתנו, בעיקר חברים ודמויות מסרטים.

כמו כן,  לילדים עצמאות רבה, ולעתים קרובות הם עולים על הוריהם בהבנה של הטכנולוגיה ובגישה לסוגי מידע שונים ועוד. לזאת מצטרפים הלכי הרוח של רגשות אשמה של הורים עסוקים, יחס מזלזל לסמכות ותרבות שמעודדת פיצוי חומרי בכל הזדמנות.  

כמו שכותבת הפסיכולוגית עדנה כצנלסון "במקום מנהיגות הורית המתחשבת בצרכי הילדים, אנו מקבלים לכאורה שיוויון, כאשר ילדים שאינם יכולים לקחת אחריות וחסרים ניסיון ושיקול דעת לטווח ארוך מנהלים את חייהם וחיי הוריהם. הורים רבים מבלבלים בין תשומת לב לילד והתחשבות בצרכיו לבין היעדר סמכות הורית, והתוצאה – בעיות רגשיות ובעיות התנהגות".

תארי בדמיונך ילד בן שלוש שרואה מעבר לכביש חתלתול חמוד ומתכוון ללכת ללטפו. האמא שעומדת לידו מקפידה לקנח לו את האף ולצייד אותו בשקית אוכל (=טיפול) אך לא אוסרת עליו לחצות את הכביש לבדו (=חינוך סמכותי). כך, כשאנחנו בעצם לא מציבים גבולות ברורים לילדינו אנחנו למעשה מזניחים אותם ונותנים להם להתמודד בתוך מציאות שאין להם עדיין יכולת, פיקחות וניסיון להתמודד אתה.

העצה הראשונה לכך היא להבין שהתפקיד המרכזי שלנו כהורים הוא לחנך את ילדינו. ההבנה שיחס סמכותי והצבת גבולות היא הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לתת לילד שלך (הרבה יותר מארוחת צהריים עם ארבע מנות או ארון מלא משחקים) היא קרש הקפיצה הראשון שלך לשינוי.

ומדוע זקוקים הילדים להורה שהוא מנהיג (ולא חבר או כספומט כמו שלעיתים טועים לחשוב)? כולנו נבראנו מלאי צרכים ויצרים, ולילדים קשה יותר לשלוט בדחפים שלהם והם זקוקים לעזרתנו לנהל את חייהם לא רק לפי רגש וחשק אלא בצורה מחושבת ושקולה. כך פעוט בן 3 צריך ללמוד לרסן את התקפות הזעם שלו (ולא לקבל תמורתן ממתקים מה שיהפוך אותו מסחטן קטן לסחטן גדול...), ילד בן 5 צריך ללמוד לבקש משחק ולא לחטוף (בריון קטן עלול להפוך לבריון גדול....), בגיל 7 עליו ללמוד להשאר בכיתה גם אם קשה לו וכן הלאה עד לבגרות. למען האמת, אף אנו המבוגרים נמצאים במאבק מתמיד עם הדחפים שלנו (לאוכל, לכעס, לכבוד שנדמה כי מגיע לנו ועוד), וכדי ל ה ת ב ג ר  צריך ללמוד ל ה ת ג ב ר. 

לקראת ראש השנה, אנחנו יכולים להיזכר כי הראש משפיע על כל האיברים, מפקד על הרגל ללכת, על העין לאן להסתכל ועל הפה איזה מילים להגיד ובאיזה טון. הראש מכיל בתוכו את החושים החשובים ביותר ואת העצבים ה"משגיחים" ומנהיגים את כל חלקי הגוף שיתנהגו כפי הצורך. כך גם אנו ההורים, ראשי המשפחה, צריכים לקיים את תפקידנו זה, להשגיח על כל פרט ופרט ולפקד על הפלוגה הקטנה שהקדוש ברוך הוא הפקיד בידינו באחריות, בחכמה, במחשבה תחילה, ברגישות וכמובן עם הרבה סיוע משמיים.




ויהי רצון שתזכו אתם יחד עם כל בני ישראל להרבה נחת יהודי מילדיכם, ותהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

 
 תמר כרמי
מנחת הורים
מאמנת אישית
מאמנת ילדים עם לקות קשב וריכוז
077-5332018


 

כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com