.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -

זוגיות והורות

 

"ילדים זה שמחה" אומר השיר, ואכן ישנו צדק רב באמירה זו ויחד עמה ישנם חלקים נוספים. ברצוני לעצור היום ולבחון את השפעת הפיכתנו מזוג להורים.
 

בראשית הנישואים עסוק הזוג כל כולו בקשר המתגבש. המחשבות, הרגשות, הפעולות ומרבית האנרגיה מופנית כלפי בן/ בת הזוג. כניסת הילדים למערכת הזוגית יכולה כאמור להכניס גם שמחה רבה אך שואבת מכורח המציאות, אנרגיה לא מועטה זאת בנוסף לכל יתר מטלות החיים (היותנו עובדים, בנים להורים, חברים וכו') . כאשר נביט על רשימת התפקידים שהחיים בעידן המודרני מציבים בפנינו, ניווכח כיצד מאד בקלות יכולה ההשקעה במערכת הזוגית לעבור אל סוף הרשימה: בעבודה חייבים להשקיע – כי היא מקור פרנסתנו, הורינו זקוקים ליחס שלנו – הם מבוגרים, זקוקים לסיוע ואנו חייבים להם על עזרתם. וכמובן ילדינו אותם צריך לחנך, לטפל, לתת "זמן איכות" ולהיענות לרצונותיהם ודרישותיהם. כל אלו מביאים זוג לסוף היום מותשים על קו סיום המרוץ. ומנקודה זו אמורה להתחיל השקעתנו בקשר.

 

כאשר אנו לא מוצאים זמן להשקיע בקשר הזוגי שלנו (שיחה זוגית, בילוי משותף וכו') משמעות הדבר שהחלטנו במודע או שלא לשים את הזוגיות לא בראש סדר העדיפויות. שווה לבדוק מאיזו סיבה: האם מחשש מקרבה פיזית או רגשית? האם מתחושת ריחוק מצד בן/בת הזוג? האם מחשש מקבלת ביקורת או לקיחת אחריות וכו' כל אלו ועוד הופכים את הקשר למקום שההשקעה בו גבוהה מהקבלה ומסיבה זו עדיף להשקיע במקומות אחרים. זה בדיוק השלב בו אנו מוותרים על אפשרותנו לזכות ולקבל מקשר את מה שהוא יכול לתת.

 

ואם נתמקד בילדים כאחת הסיבות או התירוצים לחוסר השקעה בזוגיות, נראה כי מרגע לידת התינוק ועד עזיבת הילדים את הבית (וגם לאחר מכן), שואב התפקיד ההורי חלק נכבד ממרצנו.

 

לידת תינוק משפיעה ראשית על מצבה הרגשי והפיזי של האישה זאת בנוסף לצורך בטיפול אינטנסיבי. בשלב זה עולות שאלות כגון: מי מטפל? כיצד? איך מתחלקים במטלות? וכו'. בהמשך עם גדילתו עולות שאלות בנושא חינוך, כאן לא תמיד ישנה הסכמה על דרכי החינוך ואופן ההתמודדות שמציבים אתגרי הגיל – תלות מול עצמאות, מה הם הגבולות הנכונים. ובהמשך הדרך דאגה לעתידם, בחירותיהם, עזרה בראשית דרכם וכן הלאה וכן הלאה.

 

ראוי שנעצור ונבדוק עד מתי אנו הורים וממתי אנו זוג? עד כמה הילדים מעורבים ומתערבים במערכת היחסים הזוגית? והאם זה לגיטימי לקחת זמן לזוגיות, אולי גם על חשבון "הזמן ההורי". במטרה להיטיב עם שתי המערכות הן ההורית והן הזוגית יש צורך לשמור על הפרדה בין השתיים. הפרדה השומרת על ההיררכיה ברורה בין הזוג וילדיו.

 

לעיתים חשים זוגות ייסורי מצפון על השקעתם בעצמם ובני זוגם על חשבון הילדים. זו הזדמנות לומר שכל השקעה בזוגיות הנה המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת לילדינו. הורים מאושרים המשרים רוגע, יודעים לתקשר ביניהם ולפנות זמן עבורם ועבור צרכי האדם שאיתם מלמדים את ילדיהם ע"י דוגמא אישית מהו קשר טוב וקשר טוב הוא הבסיס עליו בונים ילדנו את אישיותם.

 

הורים המרכזים את מרבית זמנם בילדיהם על חשבון הקשר הזוגי אינם מאפשרים לילד שלהם ללמוד להעסיק את עצמו, לבלות עם אחרים, לדחות סיפוקים ולהתחשב ברצונותיהם של אחרים. התייחסות לצרכי הוריו כפרטים וכזוג הנה הזדמנות עבור הילד להתייחס לאחר, לפתח את עצמאותו וללמוד כיצד אמורה זוגיות להתקיים.

 

ההשקעה הזוגית יכולה להיעשות גם בנוכחות הילדים, מילה טובה, שיתוף פעולה, הסכמה וגיבוי ההתנהלות ההורית, ארוחה משותפת וכו'. אך חשוב ורצוי שתעשה גם בזמן שיוקדש באופן ספציפי לקשר. כאן לא אחת נתקלים זוגות בתחושה כי אינם יודעים להיות לבד. מה לעשות? על מה לדבר? במובן מסויים יש צורך ללמוד מחדש אחד את השנייה, לחזור להיות שני אנשים שרוצים להתקרב ולא שני הורים במרוץ החיים.

 

 

בברכת זוגיות טובה



ליהי הימן גלט,

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת

 


כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com