.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -

הפרעות קשב וריכוז- adhd



שלום, שמי  מור, אני אמא לשני בנים בגיל 8 ו-11. כשהיה קטן, הוגדר הבן הבכור שלי "מאד שובב", בלשון המעטה. כבר בגן הגננות התלוננו שהוא לא ממושמע, שקשה לו לשבת והוא מסתבך בקטטות. מתחילת הלימודים ביסודי, קוראים לנו הרבה פעמים לביה"ס בגלל חוצפה, מריבות וחוסר למידה. גם בבית לא קל לגרום לו לעשות מה שאנחנו מבקשים, לדבר אלינו בנימוס ואפילו להעיר אותו בבקר. הוא עסוק חלק ניכר מהיום בכל מיני המצאות ורעיונות מקוריים שלו, ולא זורם עם סדר היום של הכלל. ככל שהוא גדל זה הופך יותר קשה לשלוט בו עם פרסים ועונשים, יש בבית כעס וצעקות, הרבה מצבי רוח ובלגן, אני מתעייפת וגם מודאגת מהעתיד. היועצת ביקשה ממני הרבה פעמים לעשות לו איבחון כדי לדעת אם הוא צריך ריטלין. מצד אחד, אני באמת רוצה לעזור לבן שלי, לעצמי ולצוות החינוכי. מצד שני, אין מצב שאני מאכילה את הילד שלי בכדורים. יש לכם עצה?





תשובה:

מור יקרה, ההתמודדות שאת מתארת באמת לא פשוטה. כל ההורים מאושרים כשנולד להם תינוק בריא, כשהוא מתחיל לחייך ולברבר, והאהבה גואה יחד עם ההבנה לגודל האחריות שהוטלה על כתפינו. כאשר הילד גדל והאישיות שלו מציבה לנו אתגרים שאנחנו לא יודעים להתמודד אתם, אנחנו עלולים להתמלא במגוון רגשות. לעתים יש לנו כעס גדול על הילד ועל התנהגותו, לעתים תחושת אשמה, שאולי הוא כך בגללנו. לפעמים חשים צער עמוק על כך שנפל בגורלנו להיות הוריו של ילד כה מורכב ומאתגר, ואפילו חלילה תחושות של יאוש וחוסר אונים.

הרשי לי לחזק את ידייך. ידוע כי אלוקים נותן לכל אחד כוחות ותבונה כדי להתמודד בהצלחה עם הקשיים שעליו להתמודד עמם. מהמעט שתיארת, ייתכן שבנך נתברך במה שנקרא בלשון מקצועית adhd , ובלשוננו "הפרעת / השראת קשב וריכוז". התופעה הזאת, שהיום זוכה להרבה מודעות ועניין, אך נחקרת כבר לפני קרוב למאה שנה, מצויה אצל כ- 4%-12% מהילדים, אצל בנים שכיח פי 4 מאשר אצל בנות. מרבית המחקרים רואים בה תופעה תורשתית, אך היא מקבלת משנה תוקף מגורמים סביבתיים כמו תזונה לקויה, סביבה חסרת גבולות וסדר, מחסור בפעילות גופנית ועוד.

כמובן שיש מגוון רחב מאד של ביטויים למה שנקרא בלשון עממית "היפראקטיביות", וכן מגוון רב של דרכים לתפוס את התופעה הזאת ולהתמודד אתה. אחת ההגדרות האהובות עלי היא "מכונת כביסה עם מנוע של מטוס סילון". לילד יש המון כוחות, מרץ ומהירות שהגוף שלו ולוח הזמנים לא יכולים באמת להוציא לפועל. המאפיינים המרכזיים, שמתגלים כאמור בצורות ובמינונים שונים מילד לילד, כוללים: קושי לשים לב לפרטים, קושי להתמיד במטלה או במשחק לא מעניין במיוחד, קושי להקשיב ולבצע הוראות, קשיים ארגוניים, איבוד חפצים, הדעת מוסחת בקלות, תכנון זמן לקוי ועוד.

ילד עם adhd  יכול למשל למצוא בהפסקה כמה ברזלים, להתכוון לבנות מהם מנוף קטן ולכן לצאת מהגדר 'רק שניה' לשדה הפסולת השכונתי כדי להביא משם כמה חוטי ברזל, למצוא שם 'אוצר' אחר ולהתחיל לבנות 'מחנה', ולשים לב שכבר חלפה עברה ההפסקה, וגם יום הלימודים כולו, רק כשהחברים שלו חולפים לידו בדרכם הביתה. לעומת זאת למורה הוא מאד מתקשה להקשיב, הרבה פעמים משום שהוא שומע את זמזום הפלורסנט, רשרוש העיפרון של התלמיד שלידו והזזת כיסאות אקראית בכיתה באותו עוצמה, ולא מצליח להתמקד בקול המשמעותי ביותר – תוכן השיעור.

חוסר שליטה היא עוד אחד ממאפייני התופעה, כאילו ל"מנוע" של הילד אין בלמים. ילד כזה מתקשה לשמור על פיו והרבה פעמים משתמש במילים ש"אמרנו לו אלף פעם" שלא אומרים. הוא מתקשה לשמור סוד, לשמור על הידיים שלו כשמישהו מרגיז אותו, וכשהוא רוצה לאכול משהו, לא יחכה לצלחת וסכו"ם ולא יבקש רשות. כמובן שהשעון אצלו לא משחק תפקיד, והוא עסוק בענייניו בלי להתחשב בזמנים שמוסכמים על אחרים, כגון שעת ארוחת הערב, שכיבה לישון או חזרה הביתה מחבר.

כמבוגרים, קשה לנו הרבה פעמים להתמודד עם התנהגויות אלה, שמייצרות חוסר דרך ארץ, מריבות, בלגן וקושי לנהל זמן, ואנחנו צמאים לפתרונות. הדבר החשוב ביותר הוא להתאזר בהרבה
ס ב ל נ ו ת (מה שלילד כל כך חסר). להבין כי הרגל שניתן להקנות לילד אחר בקלות, כמו להחזיר את הילקוט למקום או לדבר בנימוס למבוגר, ייקח לילד הזה זמן ממושך לאמץ. שנית, כיוון שהוא לא מסוגל להציב לעצמו גבולות פנימיים , תפקיד ההורים לעמוד על המשמר ולהזכיר לו שוב ושוב ושוב ושוב, עד שיהיה "הרגל נעשה לו לטבע". זה כאמור יכול לקחת הרבה זמן.

בנוגע לריטלין, קשה לתת תשובה אחראית דיה במאמר קצר בעיתון. ניתן לומר רק כי יש המדמים את התרופה הזאת, שהיא ניאורולוגית ולא פסיכיאטרית, ל"משקפיים של המוח". כשם שאפשר להסתדר בלי משקפיים כשיש לקות ראיה, אבל מפסידים חלקים עצומים מהיכולת להסתדר במציאות, כך גם אפשר להסתדר ללא ריטלין.

השאלה היא מהו המחיר שהילד משלם על המחסור בדופאמין (נוזל המאזן את יכולות הקשב וההתנהגות), שהריטלין מייצב למספר שעות ביום. וודאי שהשימוש בתרופה הפועלת על המוח מפחיד כשמדובר בילד, ויש לנסות לאסוף מידע מרופא, מחברות ומחומר כתוב על מנת להחליט.

מכל מקום, מומלץ לעשות איבחון בהקדם האפשרי, משום שבתור אמא את בוודאי רוצה את הטוב ביותר לבנך, וכיצד תדעי לבחור שיטת טיפול אם לא תדעי מה הבעיה? הרי אף אחד לא יוכל לכפות עלייך שימוש בריטלין אם תחליטי להתנגד לכך, כך שיש לך רק מה להרוויח.

לסיום, הרשי לי לנחם אותך. ישנה אימרה ש"ילד לא מזיק הופך למבוגר לא מועיל". אמנם מוכח מחקרית כי לקות קשב שלא מטופלת נכון יכולה להוביל לעבריינות, אי השתלבות במעגל העבודה, קושי להקים ולתחזק משפחה ועוד.

עם זאת, אחוזים גדולים מבעלי לקויות קשב מתבגרים ומגייסים את המרץ והיצירתיות שלהם על מנת להיות יזמים, אומנים, מנהלי פרוייקטים, ראשי ערים, מדענים פורצי דרך, אנשי עסקים מצליחים ועוד. חפשי את דרך הטיפול הנכונה לבנך, ותרווי ממנו בעזרת ה' המון נחת. אשמח כמובן לסייע לך.




בהצלחה.


תמר כרמי
מנחת הורים
מאמנת אישית
מאמנת ילדים עם קשיי קשב וריכוז
077-5332018 / 052-4213685 tamarcarmi@gmail.com


 

כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com