.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -

דבר תורה- פרשת כי תשא
יישר כחך ששברת!
 

הרב אשר בנימיני


משה רבינו, ברדתו מהר סיני ובראותו את העגל ואת המחולות שעשו סביבו השליך מידו את הלוחות ושברם. דבר מזעזע ובלתי נתפס.

כיצד העיז משה, רבם של ישראל, לקחת את לוחות הברית שהם מעשי ה' הקדושים והטהורים ולהשליכם מידיו ולשברם?

נתאר לעצמנו שרב הרואה שקהילתו עוברים על דברי תורה, האם יעז לקח ספר תורה מארון הקודש ולהשליכו ארצה? הרי זה לא עולה על הדעת. יש בזה בזיון עצום של התורה. והרי ידועה ההלכה שכל הרואה ספר תורה מארון הקודש שנפל חלילה, צריך ליישב בתענית. וזאת כשנפל הספר בשוגג או אפילו באונס. והרי ספר תורה כתבו בשר ודם וכן קלף הכתיבה הכינו בשר ודם, ובכל זאת לא היה מעז אף אדם בר דעת להשליכו מידו חלילה. ואילו כאן, משה רבם של ישראל לוקח את התורה שהיא מעשה ה' והמכתב מכתב ה', ולא פחות ולא יותר משליכם מידו. הרי זה מזעזע. (והיינו מצפים שתגובת ה' על כך תהיה חריפה ביותר)

ומה ראה משה רבינו לשבר הלוחות שבידיו? ואמנם ויש המבארים שמשה רבינו לקח על עצמו סיכון עצום, ואמר כיוון שהתורה ניתנה בלשון יחיד ניתן להסביר שכל זמן שלא קיבלו לידם את הלוחות "אני לבדי נצטוותי עליה". ולא נתחייבו בה אלא רק אני שקיבלתיה כבר. לכן בכדי שלא תגיע לידם צריך לשברם. עמד ושברם בכדי שלא יחשבו כעוברים על התורה שקבלוה, ובכך לקח על עצמו במסירות נפשו את תוקף החומרה שבחטא העגל.

ומה היתה התייחסותו של הקב"ה על מעשה נורא זה? אומרים חז"ל (מסכת שבת פ"ז) על המילים "אשר שברת"- "אמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלוחות".
הפלא ופלא לא די שלא נזף בו הקב"ה על מעשה נורא זה, אלא שאף חיזק את ידיו ואמר לו יישר כחך.
וכל כך למה? ואמנם נתנו מספר הסברים לעניין זה. ואפשר עוד לבאר ולומר, כיוון שלוחות הראשונים הכל היה מעשי ה'- גם הלוחות וגם הכתב. ולא היה בהם שום השתתפות מצד האדם מקבל התורה. ממילא היו הלוחות מרוחקים וגבוהים מעל לדרגתו של אדם בשר ודם , ועל כן לא השפיעו עליו את השפעתם הרצויה ומתוך ריחוק וגבהות שכזאת סוף סוף נשברו.

אולם לוחות שניים, כיוון שכאן כבר היתה שותפות והשתדלות בקבלתם, כאן משה רבינו מכין את הלוחות במעשי ידיו. וכיוון שיש השתתפות והשתדלות במעשי בשר ודם לקבל את התורה, כאן נוצר קשר יותר הדוק בין ה' נותן התורה למקבליה. לכן לוחות אלו סוף סוף הגיעו לידם כתובים ושלמים.

ועל מהלך זה של השתתפות האדם והשתדלותו בקבלת התורה, על זה קיבל משה רבינו "יישר כח".
ואכן, אם נדייק אישור זה קיבל משה רק כשנצטווה לפסול בעצמו את הלוחות השניים (שמות ל"ד א') "פסול לך... אשר שיברת" ואילו בזמן השבירה עצמה לא קיבל אישור  על מעשהו. זאת משום שהיה מותנה האם השבירה היא לצורך השתתפות האדם בעצמו בקבלת התורה או שבירה מתוך כעס והכזבה בלבד.

וכשנצטווה משה רבינו לפסול בעצמו את הלוחות השניים ובכך להיות שותף פעיל בקבלת התורה כאמור (שמות ל"ד א') "פסול לך...", כאן קיבל יישר כח גם על עצם השבירה, שהיא אפשרה את כתיבתם מחדש בהשתתפות בשר ודם בכתיבתה.



נמצאנו למדים שקבלת התורה מצריכה את השתתפות והשתדלות האדם במעשה, וכל תורה שניתנת כביכול כמתנה גמורה סופה להישבר. וכשיש השתדלות מצד האדם בקבלתה ובלימודה וביישומה, אזי יישר כח אלוקי מלווה את האדם המקבלה. כפי שאומר ה' למעשה כאשר שברת- יישר כחך ששברת.

כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com