.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -

גלגולה של מילה
מאמר מאת אייל ג'מיל


עַצְמָאוּת


יְסוֹדה של מילה כנונית זו נמצא במקרא במילה עֶצֶם, בהוראתה הרגילה – החלק הקשה בשלד בעל חוליות:
"עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָר מִבְּשָרִי" (בראשית ב, כ"ג).
"וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ" (שמות י"ב, מ"ו).


בתקופת חז"ל החלה תופעה מעניינת, ובה החלו הדוברים להשתמש במילה עֶצֶם לצורך ציון "גוף" – עַצְמִי = בָּעֶצם שלי, עַצְמוֹ = בָּעֶצם שלו.

תופעה זו נקראת בלשון "סינקדוכה", ולפיה משתמשים הדוברים בחלק מהשלם כדי לציין את השלם כולו, כמו "ביקש את ידה" – החתן לעתיד ציין אפוא את יד אהובתו, אך הוא התכוון גם לשאר חלקיה.

דוגמות מחז"ל:
"... והפרי עצמו, אסור" (שביעית ח, ז).
"אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע" (סנהדרין ט, ב).


בתור הזהב של ימי הביניים החלו חכמינו לחקור את השפה העברית, לאור חקר השפה הערבית בידי חכמי האסלאם, והם אף הסתמכו על מושגים של אותם חוקרי הערבית. חוקרי הלשון לקחו את המילה עצם, והגדירו אותה כשם המתאר כל דבר הקיים בטבע, ומכאן נולד המושג שם עצם (אולם, אין זה שייך להתפתחות המילה "עצמאות").

בלשון ההשכלה, כאשר העברית שבה להיות שפת דיבור, התפתחה מילה חדשה בעקבות הוראתה החז"לית של המילה עצם, ונוצר שם התואר עַצְמָאִי במשמעות של "עומד ברשות עצמו", "נושא את עצמו", "ריבוני" וכולי.

בראשית המאה העשרים לקח איתמר בן אב"י את שם התואר החדש עַצְמָאִי, והיטה אותו לפי שאר השמות במשקלו:
חַקְלָאִי -< חַקְלָאוּת
עַצְמָאִי -< עַצְמָאוּת

"הנה שולח לפנינו אלוהי אבותינו את הרצון והעוז להקים על יסודם את עַצְמָאוּת העברית בכל תפארתה" (בן אב"י, אוטוביוגרפיה).
לאור זאת, ניתן לראות כי ללא העברית לא היינו יכולים לחגוג את "יום הָעַצְמָאוּת".
 

כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com