.

חם בפורום




קבוצת הלימוד של
הפרק היומי בתנ"ך
בוואטסאפ וביוטיוב. הצטרפו אלינו -
דף הבית >> על הגרעין >> ביתי פריאל ז"ל

דברים לאזכרת חודש לביתי ז"ל

תחיה חזן


כ-37 ימים עברו מאז הטלטלה שנגעה בכולנו. עולמנו התהפך ברגע. מצאנו את עצמנו ללא יכולת לעבוד ולהמשיך כרגיל. יום ולילה, כל רגע לווה בחששות יחד עם תפילות ותקוות. התפללנו לנס. 
לא יכולנו לתאר לעצמנו את המהירות הזו שבה עלתה ביתי בסערה השמימה.
ואנחנו – הרי אנחנו לא אחיות, ללא קרבת דם, לא היתה לנו ילדות משותפת ולכאורה לא היה שום אות לכך שלכתה של ביתי יטלטל אותנו כל כך.
ובכל זאת הרגשנו כך. 
חשנו את כאב המשפחה שנותרה ללא עיקר הבית. משפחה שכולה עשיה למען עם ישראל, לא נתפס שנגזרה עליה גזרה כזו. אין אישה מתה אלא לבעלה. ליבנו יצא לשוקי ולילדים. ואם כואב לנו כל כך, הכאב שלהם הוא בלתי נסבל.

באותו יום שני בערב התכנסנו נשות מרכז נריה וכולנו חשנו את אותו כאב ומחנק. את אותה תחושה שנפל דבר פה בקרית מלאכי שלנו.
ביתי נגעה בכל אחת ואחת מאיתנו.

ביתי היתה לי חברה ושותפה לדרך, אך גם מעין אחות גדולה שאפשר להתייעץ איתה.
בחודש האחרון צפו ועלו לי המון שיחות ודיונים שניהלנו לאורך השנים. ומה ביתי היתה אומרת על זה? ואיך היתה מגיבה? אפילו תנועות הגוף והדיבור שלה.
הנוכחות שלה פה בקהילה, בבית הכנסת, באירועים, בישיבות ועד הורים, בערבי נשים כל כך ברורה ונראית כהכרח המציאות.
מאז שאיננה עוד, בכל התכנסות כזו הציפייה לפגוש אותה מתנפצת על סלעי המציאות. 
כבר היא כל כך חסרה.

לביתי היתה ראיה מיוחדת. יש אנשים דעתנים שלאחר הכרות איתם אפשר לנחש מה תהיה דעתם כמעט בכל נושא. ביתי היתה דעתנית, אך, לא יכולתי לצפות מה תהיה דעתה כמעט באף נושא עד ששאלתי אותה. היה לה מן מבט מיוחד שהאיר זוויות חשוכות. תפיסת העולם המורכבת שלה הוסיפה תמיד עוד מימד של התבוננות בכל נושא. 
כמה המבט הזה יחסר...

כמעט בכל עניין היתה לה דעה מגובשת, ועם זאת תמיד נתנה מקום לדעות אחרות. יכולתי להרגיש איתה חופשיה לחשוב כל דבר, בלי שהיא תגרום לי להרגיש דוסית מידי או ליברלית מידי, שמאלנית או ימנית, קיצונית או אדישה. היא היתה מאוד מאפשרת, ונתנה להרגיש שחשוב לה לדעת מה דעתי. 
עצם היותה מורה לתנ"ך היסטוריה ואזרחות לא היה עניין טכני. תחומים אלו הפכו אותה לבעלת תפיסת עולם מורכבת. כך לדוגמא יכלה להיות אוהבת ארץ ישראל השלמה ללא פשרות ומצד שני, כשנאמרה בועד הורים אמירה שבתקופה כזו אין להכניס אף בן מיעוטים לבית הספר, היא הסתייגה ממנה.

אין לי חברה כמו ביתי. היא היתה מיוחדת במינה. חד פעמית.

איבדתי חברה. 
הקהילה שלנו איבדה את אחד מעמודי התווך שלה.

ביתי היתה ועדת קליטה של אישה אחת. היא הכירה כל זוג חדש כישן. היכן גרים, מאיפה הוא? מאיפה היא? במה עוסקים? את שמות הילדים והגילאים. למעשה כשהיה צורך למפות את השנתונים של ילדנו, כמה ילדים יש באיזה שכבה, כמה בנים וכמה בנות, ביתי כך נדמה לי היתה האדם היחיד כאן שידע למפות גם בלי לשאול.
ביתי דאגה גם להזמין כל משפחה חדשה לסעודת שבת, ואם הרגישה שהזוג חש שהם "זקנים" מידי דאגה שאחרים המתאימים לכך יזמינו.
כך שבעצם היא לקחה על עצמה את הקליטה של המשפחות כמשימה שלה. ובפועל יש לה בהחלט חלק ניכר וגדול בכך שמרכז נריה היום גדל כל כך.

ביתי ושוקי הקימו את מרכז נריה. הקימו זה לא רק בהקמה לפני כ20 שנה, אלא, ליוו כמו ילד שצומח וגדל, תוך משברים וקשיים, ואתגרים לא פשוטים בכל מיני חזיתות.
כך שנה ועוד שנה יד ביד, אבן על אבן, עוד פרויקט ועוד התרחבות. 
ובכל הבניה הזאת משפחת פריאל נמצאת.
מי שמכיר אותם יודע שהיקף הפעילות שלהם יחד עצום. לאורך כל השבוע בחול או שבת שניהם הספיקו יחד כל כך הרבה. 
העשייה של כל אחד מהם גובתה על ידי השני. ובמובן הזה האבדה של ביתי היא כפולה – גם העשייה שלה, וגם הגיבוי של שוקי לפעול בכל התחומים הרבים בו הוא עוסק כבר אינו קיים.
מרכז נריה איבד את אחד מעמודי התווך שלו.

ביתי פעלה בהרבה תחומים כאן בקריה. בתחום החינוך היתה פעילה בועדי הורים והובילה פתיחת גנים נוספים למרכז נריה. בתחום התרבות, הובילה את ערבי הנשים, היה לה חשוב לקיים כאן בעיר אירועי תרבות שלא נזדקק לנסוע כדי לצרוך תרבות יהודית. היתה פעילה סביב בני עקיבא, לקדם את הסניף שיהיה מלא פעילות ויתן את המענה לחינוך הבלתי פורמלי של ילדנו. ואפילו בתחום הכלכלי כאן בקריה- דאגה לעסקים הקטנים.
פעם נפגשנו באחת החנויות כאן, היא חיפשה בגדים לילדים. הצעתי לה ללכת לפוקס בביג. היא העדיפה למצוא משהו בתוך קריית מלאכי. כי חשוב לה לפרנס את בעלי העסקים כאן.
גם אם ידעה על איזה בעל מלאכה פה מהקהילה או על מכירה שמישהי מוכרת היה חשוב לה לקנות משהו, ואם לא התאים לה אז כמתנה , כדי לפרנס את בעל המלאכה. 
קידום קריית מלאכי הנחה אותה יותר מחיסכון או נוחות.
כל אלה הם רק קצה הקרחון הנראה לעין של פעילותה. מעשה ידיה היה רב הרבה יותר.

לפני כ-3 שנים ביתי אמרה לי: פתאום שמתי לב שאנחנו הולכים כבר המון שנים יחד.
 ובאמת, התחושה היא שאיבדנו בת משפחה. כי מדובר בחברות רבת שנים, עמוקה עם המון חוויות משותפות ועשיה ובניה והובלת שינויים בכל מיני תחומים ושמחות משותפות ומשברים משותפים. הדרך הזו עושה משהו. מחברת. קושרת אותנו הן לחברים הן למקום והן לעשיה.
ובכל אחד מהצמתים נמצאת גם ביתי.

אולי הנחמה הגדולה ביותר, היא שביתי ראתה בחייה פירות לעמלה: 
ראתה את הקהילה גדלה ואת המעון שכבר מזמן צר מלהכיל את הנרשמים אליו, 
ראתה את הגנים מתמלאים ומוקמים עוד ועוד גנים של מרכז נריה, 
את בית הספר מתפתח והופך לאבן שואבת מכל האזור, 
ראתה את הרב נעם מתמנה לרב בית הכנסת הצעירים.
ראתה שערבי הנשים מלאים גם אם היא בעצמה לא תגיע.
היא ראתה את פעילות העמותה גדלה, 
את הגדלת התורה בכולל ובשיעורים ברחבי העיר ,את מרכז החסד והמועדוניות, את מרכז המשפחה שכל כך משפיע בעיר.
היא ראתה במימוש החלום.  החלום שלה. שהגשימה ושיתפה בו את כולנו.
כמו ששוקי אמר – שלי ושלכם שלה הוא. 

אבל החולמים תמיד מוסיפים לחלום וגם ביתי הוסיפה לחלום ולחשוב על עוד עשיה ועוד התפתחות.
כמה שבועות לפני לכתה דיברה ביתי עם חברות על החלום שלה להקים גמ"ח לעיצוב אירועים.  עוד במהלך השבעה הוקם גמ"ח על שם ביתי לעיצוב אירועים.

ממש כאן מעבר לכביש הולך ומוקם המבנה של מרכז נריה. הקמת המבנה מבטאת את גודל הפעילות של העמותה ואת עוצמת הקהילה. הקמתו מעידה על העשייה שנעשתה בעבר שכבר מצריכה בית קבע, ומחייבת המשך הרחבת הפעילות לעתיד.
מתוכננים במבנה החדש שלושה חלקים – כולל , מרכז חסד ואולם קהילתי.
לאחר השבעה הועד המנהל של מרכז נריה החליט שהאולם הקהילתי במבנה יקרא על שם ביתי.
 
ביתי תמשיך להיות נוכחת בקהילתנו. עמוד תווך שכזה לא יכול פשוט להיעלם לנו.  
כבר כעת עומדים גמח האירועים והאולם הקהילתי לזכרה. ובטח עוד יתווספו מיזמים נוספים.
אנו מזמינים אתכם להיות שותפים ולתרום למיזמים הללו ולהוסיף אור בדרכה של ביתי.

האמת, שאינני יודעת איך תראה הקהילה בלעדיה. אבל ברור לי שהיא התוותה לנו נתיב שנלך בו. ברור לי שגם אם לא נראה אותה פיזית, היא תהיה מורגשת.
אני יודעת שבלכתה ציוותה לנו את העשייה והקהילתיות, את האחוה והאכפתיות.
ביתי תישאר בליבי ובלב מרכז נריה לעד.

כתובת: ת.ד. 210 קרית מלאכי   טלפקס: 08-8503823   מייל: merkaznerya@gmail.com